על המחבר

אב אב אִמֵנו

מאת: תהל ספונים ותכלת ספונים, בנות כמהה, בת משה, בן דב

מהכפר דרך בית המדרש לרבנים תַּחְכִמוני והעליה ארצה

הכל הֵחֵל בכפר הקטן מוטלה שליד העיר פינסק שברוסיה הלבנה.
בכפר הזה גרו רוסים לבנים ליד יהודים. על היהודים נמנתה משפחת יוז'וק. אבי המשפחה חיים היה בעל חנות. את סחורתו מכר לאִכָּרים. בנוסף לחנות היְתה למשפחה רפת וברפת עמדה פרה. את הפרשותיה מכר חיים לאִכרים שטִיְבו בה את שדותיהם, מה שאִפשר לגִדולים השונים כגון תפוחי אדמה לצמֹח. אם המשפחה לאה היְתה נוסעת לעיר הסמוכה פינסק כדי לקנות סחורות לחנות שנמכרו מצִדן הן לגויים והן ליהודים.

הורי אב אב אִמנו היו ציונים מאז ומעולם. אם המשפחה לאה נִסתה פעם בצעירותהּ להגיע לארץ ישראל בדרך היבשה כלומר דרך ארמניה וטורקיה. אולם היא נתפסה בדרך ונאלצה לחזֹר כלעומת שבאה. בבית דִבְּרָה המשפחה בצד היידיש שהיְתה שפת הדִבּור המקֻבלת בין היהודים, גם עברית. כבר מגיל צעיר למדו הילדים תנ"ך. אב אב אִמנו למד יחד עם אחותו תמה את התנ"ך ובגיל 11 ידע אפילו חלק גדול ממנו בעל-פה. כֻּלָם שאפו לעלות ארצה.

שאיפה זאת קיבלה דחיפה בשנת תרצ"א כשכל רכוש המשפחה כולל החנות והרפת יחד עם הפרה שֶבָּהּ נשרפו בִּשֺרֵפה גדולה. חיים פנה אל הרבנות הראשית של ארץ ישראל לקבלת רישיון עליה. וזאת עלינו לדעת כי ממשלת בריטניה ששלטה אז בארץ הגבילה את מספר היהודים שהיו מורשים לעלות לארץ וחִלקה את הזכות להעניק רשיונות עליה בין המוסדות השונים וביניהם הרבנות הראשית. ואכן בשנת תרצ"ג קבלה המשפחה רִשְיון עליה שהוצא על-ידי הרבנות הראשית של ארץ ישראל . משום מה לא עלתה המשפחה מיד אלא רק בתרצ"ד. בינתַיִם מתה אם המשפחה, לאה, מסרטן (ראה דברים שאב אב אִמֵּנוּ כתב על אמו).

אב אב אִמנוּ לא עלה יחד עם כל המשפחה לארץ. כבר בגיל 12 נשלח דב לישיבות שונות ללמוד תורה ובגיל 17 עבר ללמֹד בבית המדרש לרבנים, תחכִמוני בוַרשה. כמובן שרוח הציונות והשאיפה לעלות לארץ פעמה בו כמו בשאר המשפחה אולם את הלימודים סיים בסוף תרצ"ד אחרי שהמשפחה עלתה לארץ ישראל.

אב אב אִמֵּנוּ שאף להמשיך את לִמודיו באוניברסיטה העברית בירושלים. כדי לקבל את רִשְיון העליָה, שלח חיים אביו מכתב לחיים ויצמן (שהיה בן אותה עיירה מוטלה שממנה באה המשפחה והיה גם בן אותו הדור כמו אב אב אב אִמֵּנוּ) ובקש ממנו עזרה בהשגת 20 לירות ארץ ישראליות שהיו דרושות עבור האגרה לרשיון העליה. אין בידינו תשובה של ויצמן. אולם איך שהוא קבל אב אב אִמֵּנוּ את הרשיון הנכסף ועלה ארצה בתרצ"ו.
עליה זו נעשתה בזמן הנכון. רֹב יהודי רוסיה הלבנה ופולין שלא עלו ארצה בזמן נִסְפו אחר כך בשואה.

העליה

יואל בן שמואל, אחי דֹב, סִפֵּר את סיפור עליָתו של סבו חיים עם שני בניו: שמואל וחנה. הם עלו לארץ בשנת 1934 ודרכם היתה: נסיעה מעֲיָרתם מוטֶלֶה לעיר פִּנְסְק (Pinck) הסמוכה, מִשם ברכבת לעיר קונסטנצה שברומניה ששכנה לחוף הים השחור. שם הם עלו על אניה ששטה דרך מיצרי הדרדנלים לים התיכון, כנראה לחיפה. יש להניח אפוא שדֹב שעלה ארצה שנתיִם לאחר מכֵן, כלומר ב-1936, נסע באותו המסלול.

הלִמודים באוניברסיטה

דֹב למד באוניברסיטה העברית בהר הצופים מתמטיקה כמקצוע ראשי ולשון עברית ותנ"ך בתור מקצועות משניים. על מוריו למתמטיקה נמנו פרופסור פרנקל שהיה מֻמחֶה בתורת הקבוצות, פרופסור פקטה שהתמחָה באנליזה ופרופסור מוצקין שהיה איש תורת המספרים ותורת הצֵרופים. מאוחר יותר הנחה מוצקין את דֹב בעבודת המֻסמך.

את עבודת המֻסמך כתב דֹב בשנת תש"א על הנושא "תְּכוּנוֹת סִדְרוֹת פִבּוֹנַצִּי וְשִׁמּוּשֵׁיהֶן". אחד מן המורים של אב-אב-אמֵנו ללשון עברית היה פרופסור טור-סיני. בסמינר לשפה העברית ניהל טור-סיני משפט על השִמוש במילה "לא" לפני פֹעל בְּהֹוֶה. אב-אב-אמי היה הקטגור ויצג את העמדה שאסור לומר בעברית "לא רוצה" אלא צריך לומר "אינני רוצה". את דִיונֵי המשפט הזה פִרסֵם טור-סיני ב"לשוננו לעם". דֹב היה עני מרוד והתפרנס בין היתר מחלוקת עיתונים. בנוסף לזה התפרנס גם מסבָּלות, פעם אחת התבקש להעביר שֻלחן ובתור שכר הוא קיבל את השֻלחן עצמו.

נשואיו של דב לחיה לבית אורנשטיין:

חיה, הייתה דור חמישי למשפחה ירושלמית ותיקה שנמנתה על חסידי חב"ד. אב המשפחה אורי עלה ארצה ב 1830 יחד עם משפחתו מסלונים שברוסיה הלבנה דרך אודסה שעל שפת הים השחור. בארץ שִנָה אורי את שם משפחתו מואלאברנקי לאורנשטיין. בתחִלה התגורר בצפת. אולם אחרי שספג שתי מהלומות, עבר ב 1836 לירושלים. את המהלומה הראשונה קִבל אורי ב 1834 כאשר פלאחים ערביים שמרדו בשלטון המצרי הרגו את אביו מֹשה ואלאברנקי ואת שתי בנותיו הקטנות, חנה ומרים. שנתיִם לאחר מכן נהרגה צִפורה, בִתו הבכורה ברעש שפקד את צפת. ישעיה בן אורי אורנשטיין נִשא לצִפורה, בִתו של משה מגיד ממשפחת רִבלין שהִנהיג את עדת הפרושים בִּירוּשָׁלַיִם בשנות הארבעים של המאה ה 19. יעקב בן ישעיה אורנשטיין נחשב לגדול בתורה. בנו מֹשה, אביה של חיָה נפטר מדלקת ראות כאשר הייתה בת 11 והותיר אותה יתומה. במשך הזמן למדה חיה תפירה וּפִרנסה בעבודה זו את עצמה.

דב וחיה התחתנו בשנת 1939. הוא כִּנָה את אשתו בשם רחל, כנראה כֵּיוָן ששמה השני ביידיש היה "ראשע". בשנת 1942 עברו לבני ברק, שם קבל דב משרת הוראה. אחרי שנתיים חזרו לירושלים וגרו בשכונת כרם אברהם, ברחוב מלאכי 20, על הגג. ב 1943 שִנה דֹב את שם משפחתו לירדן.

כאשר החֵלוּ ההפגזות על ירושלים במלחמת השחרור היה מסֻכָּן לגור בכרם אברהם שהיָה קרוב לגבול וביחוד היה מסֻכָּן לגור על הגג. לכן עברה המשפחה לגור לבית שושנה (רייזל, אם רחל) בשכונת כנסת ששכנה במרכז ירושלים. הקירות העבים בני מטר של הבית הגנו עליו ועל היושבים בו מפני רסיסים של הפגזים שנפלו בֶּחצר. צה"ל גִיֵס אז את כל הגברים הכשירים של ירושלים לצבא ובין היתר גם את אב-אב-אמֵנו. בכל פעם כאשר היה אב אב אִמֵנוּ חוזר הביתה הוא היה מביא לילדיו חפיסת שוקולד שהיה מקבל בצבא.

בין המתמטיקה ללשון העברית:

לאחר שקיבל אב אב אִמנוּ בטבת תש"ג את התואר מֻסמך במתמטיקה, לשון עברית ומקרא מהאוניברסיטה, הזמין אותו מורו, פרופסור טור סיני להצטרף למערכת שהשלימה את הוצאת מילון בן-יהודה לאור. לאחר מכן הוציא אב אב אמנוּ יחד עם אברהם אבן שושן את המִלון העממי ואת הגרסה המרֻכזת שלו הנקראת "מִלון כיס". גם במִלון העקרי של אבן-שושן הנקרא "המִלון הֶחָדִש" השתתף אב אב אמֵנוּ באֹפן פעיל, אם כי ללא שכר.

במקביל עסק אב אב אִמנוּ במתמטיקה וכתב מאמרים מקוריים בתורת המספרים האלמנטרית ובגאומטרית המרחב. חלק גדול ממאמרים אלו התפרסמו ב"רבעון למתמטיקה" שהוא הוציא לאור בין השנים תש"ו וְ תשי"ט.

רשימת סִפְרֵי דב ירדן

מתמטיקה

דפים למתמטיקה ולפיזיקה לנוער הלומד, תש"ד‑תש"ז ­

רבעון למתמטיקה (Riveon Lematematika), יג כרכים בשנים תש"ו – תשי"ט

The Tetrahedron, A Collection of Papers, 1963

Constructions with the bi-ruler and with the double-ruler, 1964

Recurring Sequences, A collection of papers, 1973

שירת ימי הביניים

* לשון המחברות של עמנואל הרומי (עבודת דוקטורט, בהדרכת פרופ. נ. ה. טור-סיני, האוניברסיטה העברית בירושלים)

* מחברות עמנואל הרומי א

* מחברות עמנואל הרומי ב

* דיואן שמואל הנגיד, בן תהילים, תשכ"ו

   דיואן שמואל הנגיד, בן משלי, תשמ"ג

* דיואן שמואל הנגיד, בן קהלת, תשנ"ב

* שפוּנֵי שירה, תשכ"ז

* שירי הקודש לרבי שלמה אבן גבירול א

* שירי הקודש לרבי שלמה אבן גבירול ב

   שירי החול לרבי שלמה אבן גבירול א

* שירי החול לרבי שלמה אבן גבירול ב

* שירי הקודש לרבי יהודה הלוי א

* שירי הקודש לרבי יהודה הלוי ב

   שירי הקודש לרבי יהודה הלוי ג

* שירי הקודש לרבי יהודה הלוי ד

* יד לתשורה: שירי ציון לרבי יהודה הלוי

* שירים חדשים, לרבי אלעזר בן יעקב הבבלי

* שירי קינה לרבי יוסף בן ששת אבן לטימי

תרגומים

* שלום עליכם, סִפורים חדשים א

* שלום עליכם, ספורים חדשים ב

   שרה שבת, פון היים צו היים / מבית לבית: מנסוז' לבית אלפא

* סֶרְגֵּי טִימוֹפְיֵיֶבִיץ' אַקְסָקוֹב, הפרח האדמוני

שירה וספרות ילדים

* שירי נעורים

* בממלכת הדממה, אגדת קדומים

מִלונים

מִלון עממי מנֻקד ומצֻיר, א. אֶבֶן שׁוֹשָׁן וְד. יַרְדֵּן

מִלוֹן כִּיס, א. אֶבֶן שׁוֹשָׁן וְד. יַרְדֵּן

מדרש לשון, ניבים ופתגמים בגלגוליהם

אוצר ראשי תבות בלשון ובספרות מימי קדם ועד ימינו, שמואל אשכנזי ודב ירדן

מִלון שלם עברי-ספרדי, דב ירדן ואריה קומיי

בריקות: רעיונים ומכתבים ניבים ופתגמים רֻבָּם מִשֶּלי

עריכה

תולדות המתימטיקה הקדומה, שמעון דגון, עורך

חֻרבָּן מוטלה, א.ל. פוליק, תרגום ועיבוד  ש. יוז'וק, עורך

שירי ירושלים, מרדכי טמקין, עורך ומביא לדפוס

מִלון הלשון העברית של אליעזר בן יהודה, עורך מדעי

המִלון האקדמי-היסטורי, האקדמיה ללשון העברית, עורך מדעי

מִלון עברי/עברי חדש, אברהם אבן-שושן, עורך מדעי

אוצר הלשון העברית, יעקב כנעני, עורך מדעי

* כֹּל הַמְעֻנְיָן בספר מְעִזְבוֹנוֹ של דֹּב יַרְדֵּן המסֻמן ב * מִתְבַּקֵּשׁ לְפְנוֹת ל tsrhhd@gmail.com