כל כתבי דב ירדן

הָרִבְעוֹן לְמָתֵימָטִיקָה


אבי, ד"ר דב ירדן יִסֵד את "הרבעון למתמטיקה" בתמוז תש"ו (יוני 1946), כשלֹש שנים אחרי שקִבֵּל את תֹאר המֻסמך למתמטיקה מאת האוניברסיטה העברית. העִתון כֻּנָה "רבעון" כי בשנים הראשונות הוא יצא לאור כל שלֹשה חדשים (כלומר כל רִבע שנה) וּ"למתמטיקה" כי פֻרסמו בו מאמרים במתמטיקה. השם העברי של כתב העת הזה מעיד שרֹב המאמרים שפֻרסמו בו נכתבו בעברית. אולם לכל מאמר בעברית צֹרפה גם תַּמְצִית באנגלית והמאמרים נסקרו על ידי ה Mathematical Reviews . הגליונות של הרִבעון צֹרפו לכרך אחד בסוף כל שנה מהשנים הראשונות ואחר כך הופיע הרבעון פעם בשנה, כל זה שלש עשרה שנים, עד שנת תשי"ט (1959).

המחברים שתרמו לרבעון היו בראש ובראשונה המתמטקאים המובילים בתחומם בארץ באותם השנים: מיכאל פֶקֶטֶה באנליזה, שמשון אברהם עמיצור ויעקֹב לויצקי באלגברה, שמואל אגמון בתורת המספרים, ברנקו גרינבאום בגאומטריה, תאודור מוצקין בתורת המספרים ומיכאל רבין. ראוי לציֵן כאן שגם המתמטיקאי היהודי-הונגרי הידוע פּוֹל אֶרְדֶשׁ תרם שלשה מאמרים לרבעון. בנגוּד לכל המאמרים האחרים, התפרסמו המאמרים של ארדש באנגלית. לצד המחברים המפֻרסמים הללו נתן הרבעון אפשרות גם למתמטקאים ישראליים מהשורה השנִיה לפרסם בו את עבודותיהם. יֶתֶר על כן, אבי האיץ לעִתים באנשים אלו לכתב את חִדושיהם ובכך תרם תרומה חשובה לפתוח המתמטיקה בארץ. אבי עצמו פִרסם ברבעון ארבעים ושבעה מאמרים, כמה מהם עם שותפים. הרשימה המלֵאה של המאמרים, מְסֻדֶרֶת לפי שמות המחברים בעברית ובאנגלית, מופיעה בסוף הכרך השלשה עשר של הרבעון.

בהיותי ילד הייתי עֵד לעבודה הטכנית של הדפסת הרבעון. אחרי שמאמר התקבל למערכת ועבר שפיטה כמקֻבל, הדפיס אבי את המאמר במכונת כתיבה בעברית. שלא כביָמינו בהם המקלידים משתמשים בדרך כלל בעשר אצבעות, הקליד אבי את המאמרים באצבע אחת, אות אחר אות על גבי שַׁעֲוִית שנקראה בלעז "סטנסיל". המקשים של מכונת הכתיבה נִקבו חורים בשׁעֲוית שדרכם עבר בסופו של דבר צבע שחור לנְיָר והשאיר עִקבות בדמות האות שהֻקלדה קודם לכן. הואיל וגם מאמר במתמטיקה הנכתב בעברית מכיל הרבה סימנים לטיניים לנֻסחאות השונות, היה צריך להקליד לאותה שַׁעֲוית גם סימנים. זה נעשה במכונת כתיבה שנִיָה, הפעם מכונת כתיבה לטינית. כאן היה צריך לכוֵן את השעֲוִית היטב כדי להקליד את הסימנים הלטיניים במקומות הפנויים שהֻשארו בהקלדה הקודמת בעברית. אחר כך היה צריך להשתמש במכונת כתיבה יְוָנית ולהוסיף בעזרתה את האותיות היוָניות החסרות. לבסוף הֵניח אבי את השעֲוית על גבי זכוכית והשתמש בחֶרֶט כדי לחרוֹט שרטוטים גאומטרים ואחרים. כשכל העבודה הזאת הסתיְמָה, נשא אבי את כל השעֲוִיוֹת לבית המסחר "גסטטנר" ושם שִכפלו לו מִכל שעֲוית כ 200 עֳתקים. את העֳתקים האלו נשאנו אל הכְּרִכיָה, סדרנו את ערמות הדפים על גבי שֻלחנות ארֻכים בזה אחר זה ואספנו את הדפים אחד אחר השני לַעֲרמות של דפים בסדר עולה. הכורך הוסיף לכל ערמה כזו כריכה ויָצר בכך כרך של הרבעון. עתה הגיעה שְעָתה של ההפצה. שוב, נשא אבי בעִקר עֹל המכירות. היו מן הקונים שבאו באֹפן אישי לביתנו לקנות את הכרך החדש, אחרים חִכו עד שהכרך הגיע אֲליהם דרך הדֹאר ולפעמים, כשהאִגוד הישראלי למתמטיקה התכנס באיזה שהוא מקום, נשא אבי את הכרכים לשם ומכר אותם שם. זוכרני שפעם אחת התכנס האִגוד במכון למתמטיקה של האוניברסיטה העברית. היה זה בחלק הצפוני של מלון המלך דוד, שבו אֻכסְנָה הספריה למתמטיקה של המכון. אבי הושיב אותי ליָד שֻלחן עם כרכֵי הרבעון ונכנס לשמֹע הרצאה. אני נשארתי בחוץ ומכרתי את הכרכים לחברי האִגוד שהסתובבו בחוץ. אחד מהאנשים הללו היה פול ארדש שראה אותי ליַד השֻלחן וקרא לי "אפסילון". כך כִנָּה ארדש את הילדים הקטנים.

מובן שכל התהליך שתארתי לעיל דרש מאמץ, זמן רב וגם היה כרוּך בהוצאות כספים לא מעטים. בזה לא היה אבי יכול לעמֹד אלמלא קם לו נדיב שתמך בכל המפעל הזה. היה זה פרופסור יקותיאל גִינזבורג (1889 ־ 1957) שהיה פרופסור מִן המניָן במכללת הישיבה בניו־יורק ויִסֵד וערך את ה Scripta Mathematica שהֻקדש לפילוספיה, הִסטוריה ולקשרים של המתמטיקה עם האָמָּנות. אבי היָה אסיר תודה לפרופסור גינזבורג ופרסם מאמר של אברהם הלוי פרנקל בכרך ה 12 של הרִבעון לאחר פטירתו של גינזבורג ב י"ב בתשרי תשי"ח. יהי זכרו ברוך.

הרבעון מת מות נשיקה ב 1960 כאשר הֵחֵל "כתב העת הישראלי למתמטיקה" להופיע. רֹב המאמרים שפֻרסמו בכתב עת זה נכתבו באנגלית (אחדים בצרפתית), עֻבדה שגרמה למעבר של סופרי ה"רִבעון" ל"כתב העת הישראלי" ולהפסקת קיומו של הרבעון.

משה ירדן, ח באלול, תשע"ה

לאתר הָרִבְעוֹן לְמָתֵימָטִיקָה בטכניון
או
לאתר הָרִבְעוֹן לְמָתֵימָטִיקָה באוניברסיטת תל אביב